טיול לאור ירח

מלמעלה האיר הירח. גדול ולבן ומרשים וכמעט מלא, כיאה לירח של לילה שני לאחר ליל הסדר. ההרים היו גבוהים, בתוליים למראה, גבוהים וקירחים, כיאה להרים במדבר. האוויר היה צונן, קריר למגע, נקי וחד, כיאה לאוויר הלילה בתחילת האביב. והשקט היה רועש. לא השתיקה מחרישת האוזניים, מלאת ההוד וההדר של המדבר. שתיקה שמופרעת מדי פעם בציוץ של חיה שהובהלה מתרדמת הלילה. זה היה השקט הרועש של המון אנשים שניצלו את המועד לטיול לילי במדבר.

בבית זה נשמע היה כמו רעיון נפלא. ליל ירח מלא, או כמעט מלא, לטיול מדברי בנחל חווארים. דמיינו לעצמנו את אור הירח הסלחני המוקרן מההרים הבהירים, המחליף את שמש המדבר הנקמנית. ראינו בעיני רוחנו את השביל המתפתל לאורך הנקיק, מואר על ידי האור המוקרן. נשמנו את האוויר הצונן אחרי יום חם ולוהט. שמענו את השקט המרגיע לאחר יום הומה אנשים. זה יהיה טיול נפלא, חד פעמי, חוויה ייחודית שלא תישכח, חשבנו לעצמנו כשקראנו את תיאור המסלול, וחייכנו לעצמנו חיוך חיוור של סוף החורף, חיוך הכמה לקצת חילוץ עצמות לאחר החורף הארוך.

אנחנו לא תמימים. גם לא נולדנו אתמול. לרגע לא העלינו בדעתנו שנגלה משעולים חדשים ונתיבים מסתוריים. לא חשבנו שנדרוך על אדמה בתולית שכף אדם עוד לא נגעה בו, שעין לא שזפה. נהפוך הוא. הרי קראנו על המסלול באתר טיולים מוכר וידוע. תיכננו ללכת בעקבות סימוני שבילים מתוחזקים היטב. ידענו שנפסע על עקבות המטיילים הרבים שהלכו באותו נתיב מסומן היטב, לאורך שנים ארוכות. ידענו שחול המועד של פסח הוא תקופה עתירת מטיילים ששוטפים כל פארק וכל חורשה, כל בדל של אטרקציה אפשרית וכל פינת יצירה לילדים, אפילו אם כל מה שהיא מכילה הם רק כמה צבעי פנדה שבורים ומלוכלכים ודפי מדפסת ממוחזרים.

ועדיין, ויחד עם זאת, ולמרות הכל, הופתענו כשהגענו לחניון המכוניות שבתחילת המסלול וגילינו שאנחנו לא לבד. מילא, היינו מקבלים בהבנה מכונית אחת או שתיים של מטיילים נועזים ומקוריים כמונו, אנשי מדבר נלהבים וחובבי הרפתקאות כמותנו. זה אפילו יכול היה להיות נחמד לפגוש אותם לאורך המסלול ולהחליף איתם חוויות ודעות ורעיונות. אבל סדרן החנייה, בווסט זוהר עם כיתוב של רשות הטבע והגנים, היה דבר שלא ציפינו לו. וזה דווקא היה רעיון מצוין של הרשות כי הבחור לא ישב מובטל מעבודה והיה עסוק עד לקצה נשמתו בהכוונת המכוניות ובהסברים למטיילים. קצה המסלול הנטוש והשומם, אותו דמיינו ועליו חלמנו, התגלה ככיכר העיר ההומה ביום העצמאות. ה"יום העצמאות". הוא ולא אחר. אותו יום עצמאות שהונצח לעד בסרטים בשחור-לבן של המוני עמישראל רוקדים הורה במעגלים מלאי שמחה. קבוצות גדולות וקטנות, קבוצות מאורגנות עם מדריך וצמידים זוהרים וקבוצות פרטיות, שלא לומר פיראטיות, כמותנו. זוגות רומנטיים ומשפחות על דורותיהם. צעירים ומבוגרים, קשישים עם מקלות הליכה ופעוטות רכובים במנשאים, גברים ונשים. קבוצות של צעירים שנטו את אוהליהם מסביב למדורות מפייחות סירי פויק'ה מהבילים. מלוא מבחר תנובת הארץ.

וכך יצאנו למסלול המדברי לאור ירח מלא, או כמעט מלא, כיאה ללילה שני שלאחר ליל הסדר. לפנינו קבוצה של עשרות מטיילים ענודים בצמידים ירוקים זוהרים. מאחורינו מתהוות קבוצות מטיילים חדשות ללא הפסקה. אור הירח מופרד, מפורק, מבוזר באורות של עשרות פנסים, גדולים וקטנים. השקט המפורסם של המדבר מופר, נקרע ונשזר בקולותיהם של ריבוא המטיילים. גם האוויר הקריר והחד, הפך, בתחתית הנקיק, לחם ואביך. קבוצות התערבבו בקבוצות, ראשים בזנבות וזנבות בראשים והקניון, השומם בלילות רגילים, היה הומה אדם כמו קניון עירוני בערב החג.

למרות החלום המנופץ על טיול מבודד לאור ירח, היה גם משהו נעים להיות חלק מהמוני מטיילים בליל ירח מלא של לילה שני של אחרי ליל הסדר. כיף לראות שיש עדיין לא מעט אנשים שיוצאים לטייל במדבר, בליל ירח מלא, בתקווה תמימה ליהנות מהשקט והבדידות והאוויר הקריר. עבורי, טיילת חששנית ולא ממש הרפתקנית, שהרומנטיקה של הטבע תמיד נראית לה טוב יותר על מסך הטלוויזיה מאשר במציאות, היה מנחם לדעת שלאורך המסלול ישנם המוני אנשים שיכולים לכוון, לסייע ולהדריך, במידת הצורך. שלא משנה כמה נתאמץ, יהיה באמת קשה ויוצא דופן ללכת לאיבוד במדבר הומה האדם. הדבר היחידי שנשאר לי לדאוג עבורו, שהגר, בדרך כלל שונאת טיולים מושבעת, אשר התלהבה להפליא מההרפתקאה הלילית והתרוצצה ללא הפסקה קדימה ואחורה, למעלה ולמטה, ימינה ושמאלה, לא תלך פשוט לאיבוד בין המוני האנשים ושלל הקבוצות, בדיוק כמו בערב החג בקניון.